גזר דין בתיק ת"פ 22034-07-12

1.         הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו ביצוע עבירה של הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות, תשי"ד - 1954.

2.         בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, הנאשם שהינו תושב רצועת עזה, ובמועדים הרלוונטיים היה ללא אישור כניסה או שהייה בישראל, סיכם במועד שאינו ידוע לפני 8.7.12 יחד עם קטין לחצות את גבול ישראל מרצועת עזה ולהיכנס לישראל שלא כדין. בתאריך 8.7.12 הגיעו הנאשם והקטין לאזור גדר הגבול, שבין רצועת עזה לישראל, והנאשם טיפס על גדר המערכת, עבר לצידה השני, ונכנס לשטח ישראל. בהמשך נתפס הנאשם על ידי חיילי צה"ל.

            במעשים המתוארים הנאשם הסתנן לישראל ובכך סיכן את בטחון המדינה וגרם נזק לביטחון המדינה בכך שאילץ את חיילי צה"ל להשקיע מאמצים בלכידתו.

3.         בין הצדדים לא היה הסכם עונשי, וכל צד טען באופן "חופשי".

            המאשימה הגישה טיעוניה לעונש בכתב וטענה כי מתחם הענישה ההולם לעבירה  הוא עונש של מאסר בפועל לתקופה שבין שנה לשנה וחצי וכן מאסר מותנה.

            המאשימה נימקה את מתחם הענישה שהוצע על ידה בערכים החברתיים המוגנים, לרבות שמירה על בטחון גבולות המדינה וכן בנסיבות ביצוע העבירה המשפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם , חלקו של הנאשם בעבירה, והנזק שנגרם מביצוע העבירה - פגיעה בריבונות המדינה ובזבוז משאבים של המדינה במיגור התופעה.

            כן הדגישה המאשימה כי במעשיו הנאשם סיכן את חייו ואת חיי כוחות הבטחון וכן סייע לאפשר את המערכת המשומנת של הברחת אנשים לתוך המדינה.

            המאשימה טענה כי יש להשית על הנאשם עונש המצוי ברף העליון של מתחם ענישה זה.

המאשימה הגישה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

4.         ב"כ הנאשם עתר להסתפק בימי מעצרו של הנאשם. ב"כ הנאשם הדגיש כי שותפו הקטין של הנאשם נדון לעונש של 61 ימי מאסר. ב"כ הנאשם הדגיש כי נסיבות ההסתננות של הנאשם לא מחמירות. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לא התנגד למעצרו. עוד הוסיף כי הנאשם הינו צעיר, ללא עבר פלילי אשר נכנס לישראל בשל כתב אישום שהוגש נגדו ברש"פ נגד שימוש בסמים.

            ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו.

5.         הנאשם אף הוא אמר את דבריו, ציין כי הוא טעה במה שעשה, כי הוא בן 23, גרוש ואב לילדה בת שנה, שאמור להינשא בקרוב. הנאשם ציין כי הוא לא עובד בשל פגיעה ברגלו שמקורה בתאונת דרכים שעבר.

6.         סבור אני כי מתחם הענישה ההולם את עבירת ההסתננות צריך לנוע בין עונש של 8 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

            בקביעת מתחם זה התחשבתי בערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה זו, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כפי שיפורט להלן.

7.         הנאשם עבר עבירה של הסתננות. אין להקל ראש בחומרתה של עבירה זו, וודאי לא בתקופה זו בה מתנהלת לחימה של ממש באזור ממנו הסתנן הנאשם. הערך המוגן בעבירה זו הינו שמירה על גבולות המדינה מפני חדירה בלתי מבוקרת של תושבים זרים לשטחי המדינה.  לעבירה זו אפיון מיוחד שכן  נושאת היא עימה אופי בטחוני-הרתעתי, וזאת להבדיל מעבירת השהות הבלתי חוקית.  ראו בעניין ע"פ 5746/06 כמאל עבאס נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו וע"פ 6344/09 (מחוזי ב"ש), מדינת ישראל נגד קדים עזמי ואח' (להלן: "פס"ד עזמי").

8.         מידת הפגיעה בערך המוגן של עבירת ההסתננות נאמדת בין היתר מהדרך בה בוצעה ההסתננות ומתוצאת ההסתננות.

בפס"ד עזמי הנ"ל ציין השופט נ. הנדל  כי:

"באשר לעבירת ההסתננות, חומרתה תלויה בדרך הכניסה, בתכנון של העבירה - למשל האם מדובר בכניסה כחלק מרשת תעשייתית תמורת תשלום - ובמידת הפגיעה בבטחון המדינה גם אם המסתנן אינו מתכוון לבצע פעולת איבה - למשל כניסה דרך מנהרה שבאמצעותה מועברים חומרי חבלה".

בענייננו מידת הפגיעה בערך המוגן איננה גבוהה או יוצאת דופן. ההסתננות בוצעה בנסיבות רגילות למדי, דהיינו באמצעות טיפוס על הגדר. ההסתננות לא בוצעה ממקום שיש בו חומרה בטחונית מיוחדת (למשל מציר ה-ח' או דרך מצרים). ההסתננות לא בוצעה בתמורה לתשלום כסף או כחלק מרשת תעשייתית. ההסתננות לא בוצעה ממקום או דרך מקום שיכול להוביל לפגיעה בבטחון המדינה למשל הסתננות דרך מנהרה אשר יכולה לשמש תשתית  לביצוע פעולות טרור. מעבר לפגיעה המובנית בעבירה בבטחון המדינה, בשל הצורך למנוע מראש חדירות והסתננויות ובשל הצורך ללכוד חודרים ומסתננים,  לא נטען ולא הוכח כי נגרם נזק לבטחון המדינה או לריבונותה.